בידוע באותה תקופה צרפת החזיקה תחת כיבוש את עיר הנמל ביזרט שבתוניסיה. פרצו קרבות בין הכובשים, וצבאות תוניסיה שדרשו שצרפת תפנה את ביזרט, עם הנמל וה"ארסנל" (מחסן נשק) זה היה בתקופה שלצרפת היו בעיות עם אלג'ריה. דה גול – נשיא צרפת לא ויתר בקלות עם ביזרט, ולהיפך, שלח תגבורת צנחנים להגן על הבסיס בו השקיע מיליארדים. היו אז בביזרט 1,200 יהודים חלק עם דרכונים, וחלק גדול ללא דרכונים ולכן היינו חייבים לדרבן שיגישו בקשות לקבלת דרכונים.
על מנת להגיש בקשות היו צריכים לגשת לעיר תוניס וזה היה כרוך בקשיים בגלל המצב בדרכים והמחסומים והתקריות בין הצבא הצרפתי והתוניסאי. הסלקציה המפורסמת עצרה לא מעט יהודים מלעלות. לרופא האימון המקומי היו סמכויות לפסול מועמדים, יורדים שהרעילו את האווירה לעלייה כבר היה קיים באותן השנים.
בסוף חודש אוקטובר נודע לנו שעומדים (הממשלה) לסגור את המשרד שטרם קיבל רישיון רשמי. הטיפול להשגת הרישיון נמשך שנים ומעולם לא הגיע.
בעיר התחילו להרוס בנינים ברובע היהודים "חפסיה" (גטו) וגם בית הקברות הנמצא במרכז העיר. פקידים יהודים פוטרו ממשרות ממלכתיות. עו"ד סמגר נציג הקהילה בא בדברים עם שר הפנים וללא תוצאות, יהודי הקהילה הפצירו בי לסגור את המשרד. שקלתי ובאתי למסקנה להקטין ולא לסגור. את המחסן העברתי למקום אחר, חיסלתי את בית העולים בלה ג'ולט שהיה מיועד למועמדים לעלייה מהדרום, שבאו העירה להמתנה לעלייה. בינואר 61 היו בתוניס 5,500 יהודים מהם כאלפיים מפוזרים בכל חלקי תוניס כולל ג'רבה. מצב קבלת הדרכונים החמיר. פניתי לעו"ד בליטי (BELITY) חבר עירית תוניס, יהודי מטעם מפלגת "דסטור" ולמר DE COHEN HADRIA לפעול למען הגשת דרכונים באמצעות ALAIN SAVARY שהיה קרוב לנשיא. כל זה לא הועיל.
לאחר הנאום המפורסם של בורגיבה בארצות הברית, הורע המצב וכתוצאה מזה הוקמה ועדת חירום סודי יהודי בראשות עו"ד בליטי על מנת להגן על היהודים.
התקבלו ידיעות שהמצב בביזרט מחמיר, בחורים יהודים נעצרו באשמת ריגול לטובת הצרפתים.
יצאתי לביזרט בטרמפ, עברתי מחסומים ועמדות שהפרידו בין הטוניסאים והצרפתים.
בתאריך 19.8.61 הייתי בביזרט. מר מוריס מתוק איש הקשר תושב העיר דיוח לי על המצב. החלטתי שיש לנצל את הצרפתים למטרות הוצאת יהודים לעלייה. התקשרתי עם סגן הקונסול מר רוס שלהפתעתי לאחר שיחה קצרה, התגלה כיהודי – ציוני שהוריו גרו בכרכור. הוא הזמין אותי הביתה, ולמחרת הציג אותי לפני הקונסול הכללי MR. JEANO. העניינים התחילו לזוז, קשר נוצר עם QUAI D'ORSAY משרד החוץ הצרפתי. האדמירל AMMAR מהצי המלחמתי נתן את הסכמתו להוצאת יהודים דרך הים מביזרט. מצדי הייתי בקשר עם המשרד בפריס. מהצד השני בפריס העניינים קיבלו טיפול אינטנסיבי, הנספח הצבאי דאז עוזי נרקיס שהיו לו קשרים באדמירליות עזר כדי שהמבצע יצליח. כמו כן התערב ראש הממשלה דאז DE BREE, ונודע לי לאחר מכן שרק דה גול היה זה שהכריע ונתן אישור למבצע. הצי העמיד לרשות העולים סירות נחתים (LANDING CRAFT).
העולים, משפחות משפחות הוזמנו לפי תור מבתיהם לעלות על הספינות והפליגו לאלג'ריה לעיר בון ומשם למרסיי. מהתחלה הייתה הבטחה מהארץ שאוניות שלנו יעבירו עולים לאלג'ריה. ההבטחה לא קוימה.
בערך 900 יהודים עלו בצורה זו ארצה. לאחר כמה ימים נאלצתי לחזור לתוניס, במחסום הראשון של התוניסאים נעצרתי, נחקרתי על אודות הימצאותי בשטח, ביליתי כל הלילה בעמדה צבאית.
לפנות בוקר שוחררתי, וחזרתי לעיר תוניס. לאחר 25 שנה איתרתי את מר רוס כפנסיונר עם רעיתו בכרכור. האיש חולה, מאוכזב על שלא קיבל את הטיפול הראוי.
בתום המבצע ב- 20.9.61 חזרתי הביתה ומצאתי תינוק בעריסה בגיל שלושה שבועות.
ב- 1962 נתמנתי למנהל מרכז הקליטה בעיר לוד מטעם מחלקת העלייה של הסוכנות. הבניין הוא רב קומות, עם עולים מכל הארצות, צוות תחזוקה, נציג קליטה, הציג משרד העבודה, עובדת סוציאלית ואלף בעיות יומיות.באחד הביקורים היה לי הכבוד לקבל את הרב גורן אז הרב הראשי לישראל.
על מנת להגיש בקשות היו צריכים לגשת לעיר תוניס וזה היה כרוך בקשיים בגלל המצב בדרכים והמחסומים והתקריות בין הצבא הצרפתי והתוניסאי. הסלקציה המפורסמת עצרה לא מעט יהודים מלעלות. לרופא האימון המקומי היו סמכויות לפסול מועמדים, יורדים שהרעילו את האווירה לעלייה כבר היה קיים באותן השנים.
בסוף חודש אוקטובר נודע לנו שעומדים (הממשלה) לסגור את המשרד שטרם קיבל רישיון רשמי. הטיפול להשגת הרישיון נמשך שנים ומעולם לא הגיע.
בעיר התחילו להרוס בנינים ברובע היהודים "חפסיה" (גטו) וגם בית הקברות הנמצא במרכז העיר. פקידים יהודים פוטרו ממשרות ממלכתיות. עו"ד סמגר נציג הקהילה בא בדברים עם שר הפנים וללא תוצאות, יהודי הקהילה הפצירו בי לסגור את המשרד. שקלתי ובאתי למסקנה להקטין ולא לסגור. את המחסן העברתי למקום אחר, חיסלתי את בית העולים בלה ג'ולט שהיה מיועד למועמדים לעלייה מהדרום, שבאו העירה להמתנה לעלייה. בינואר 61 היו בתוניס 5,500 יהודים מהם כאלפיים מפוזרים בכל חלקי תוניס כולל ג'רבה. מצב קבלת הדרכונים החמיר. פניתי לעו"ד בליטי (BELITY) חבר עירית תוניס, יהודי מטעם מפלגת "דסטור" ולמר DE COHEN HADRIA לפעול למען הגשת דרכונים באמצעות ALAIN SAVARY שהיה קרוב לנשיא. כל זה לא הועיל.
לאחר הנאום המפורסם של בורגיבה בארצות הברית, הורע המצב וכתוצאה מזה הוקמה ועדת חירום סודי יהודי בראשות עו"ד בליטי על מנת להגן על היהודים.
התקבלו ידיעות שהמצב בביזרט מחמיר, בחורים יהודים נעצרו באשמת ריגול לטובת הצרפתים.
יצאתי לביזרט בטרמפ, עברתי מחסומים ועמדות שהפרידו בין הטוניסאים והצרפתים.
בתאריך 19.8.61 הייתי בביזרט. מר מוריס מתוק איש הקשר תושב העיר דיוח לי על המצב. החלטתי שיש לנצל את הצרפתים למטרות הוצאת יהודים לעלייה. התקשרתי עם סגן הקונסול מר רוס שלהפתעתי לאחר שיחה קצרה, התגלה כיהודי – ציוני שהוריו גרו בכרכור. הוא הזמין אותי הביתה, ולמחרת הציג אותי לפני הקונסול הכללי MR. JEANO. העניינים התחילו לזוז, קשר נוצר עם QUAI D'ORSAY משרד החוץ הצרפתי. האדמירל AMMAR מהצי המלחמתי נתן את הסכמתו להוצאת יהודים דרך הים מביזרט. מצדי הייתי בקשר עם המשרד בפריס. מהצד השני בפריס העניינים קיבלו טיפול אינטנסיבי, הנספח הצבאי דאז עוזי נרקיס שהיו לו קשרים באדמירליות עזר כדי שהמבצע יצליח. כמו כן התערב ראש הממשלה דאז DE BREE, ונודע לי לאחר מכן שרק דה גול היה זה שהכריע ונתן אישור למבצע. הצי העמיד לרשות העולים סירות נחתים (LANDING CRAFT).
העולים, משפחות משפחות הוזמנו לפי תור מבתיהם לעלות על הספינות והפליגו לאלג'ריה לעיר בון ומשם למרסיי. מהתחלה הייתה הבטחה מהארץ שאוניות שלנו יעבירו עולים לאלג'ריה. ההבטחה לא קוימה.
בערך 900 יהודים עלו בצורה זו ארצה. לאחר כמה ימים נאלצתי לחזור לתוניס, במחסום הראשון של התוניסאים נעצרתי, נחקרתי על אודות הימצאותי בשטח, ביליתי כל הלילה בעמדה צבאית.
לפנות בוקר שוחררתי, וחזרתי לעיר תוניס. לאחר 25 שנה איתרתי את מר רוס כפנסיונר עם רעיתו בכרכור. האיש חולה, מאוכזב על שלא קיבל את הטיפול הראוי.
בתום המבצע ב- 20.9.61 חזרתי הביתה ומצאתי תינוק בעריסה בגיל שלושה שבועות.
ב- 1962 נתמנתי למנהל מרכז הקליטה בעיר לוד מטעם מחלקת העלייה של הסוכנות. הבניין הוא רב קומות, עם עולים מכל הארצות, צוות תחזוקה, נציג קליטה, הציג משרד העבודה, עובדת סוציאלית ואלף בעיות יומיות.באחד הביקורים היה לי הכבוד לקבל את הרב גורן אז הרב הראשי לישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה