בשנת 1933 בהיותי בן 13 הצרפתי לתנועת נוער בני עקיבא. הייתי בין הראשונים בתנועת נוער חלוצי דתי, הפכתי להיות פעיל ושרוף לדרך בה בחרתי להגשים את המטרה. לפני שהתמניתי למדריך, השתייכתי לקבוצה שהמדריך והמחנך שלה היה שמואל שניצר (נונו), עורך 'מעריב' לשעבר. לאחר שהרוויזיוניסטים פרשו מההסתדרות הציונית וייסדו הסתדרות ציונית חדשה, פרש המדריך שלי שמואל שניצר ולקח איתו חלק מהקבוצה להקים 'ברית חשמונאים' - החלק הדתי של תנועת הנוער 'ברית הקנאים'. אני נשארתי נאמן לבני עקיבא. הפורש נונו הוציא כרוז בו הוא מאשים את ראש הסניף מקס ברנבלוט שחינך את בני עקיבא לקומוניזם. מעשה זה עשה רעש בעיר, וויכוחים סוערים בין התנועות, השמצות ומריבות.
1938 - אנטוורפן (בלגיה) מכל הקבוצה הזאת שרדו ארבעה לאחר השואה. בשורה האחרונה (הקיצוני מימין) - חיים צייגר, בשורה האמצעית (הקיצוני משמאל) - משה שמידט, השלישי משמאל - יענק'ל קופפר, בשורה הראשונה, המדריך היושב באמצע - דוד-בוטק איזבוצקי.בשנת 1937 הייתי נציג התנועה לוועידת בני עקיבא באמסטרדם שם השם של התנועה היה "זכרון יעקוב".
כנתין בלגיה הייתי חייב להתגייס לפי השנתון ב 1940, רצוני היה להקדים את השרות והתקבלתי לשרות חובה ב 1939 בשמחה. הסיבה היתה הדחף לעלות לארץ, וללמוד להחזיק נשק לפני עליתי.
ב 1937 הייתי כבר חלוץ במלוא מובן המילה. שטיפות המוח שספגתי בסניף הביא אותנו ובמיוחד אותי ללמוד מקצוע פרודוקטיבי עבור העתיד בארץ.
קשה לתאר מה הייתה האווירה בין החברים. דבר אחד עמד בפני כולם - לעלות. היו מטיפים נגד הגשמיות וזה עבד על רוב החברים.
לכן, כניסת הנוער לעולם המסחר וליהלומים היה פסול לחלוטין לחלוצים. כתוצאה מכך באתי למסקנה לעזוב את מקצוע היהלומים וחיפשתי מקצוע פרודוקטיבי. התחלתי לעבוד אצל סנדלר, זו הייתה בושה למשפחה המכובדת בעיר "מה יגידו". הייתי חייב לעזוב את העיר.
עברתי לגור בעיר הבירה בריסל. בערבים הייתי מדריך בסניף בני עקיבא, וביום עבדתי במאפיית "ברזינר". בלילות עזרתי באפיה וביום חילקתי לחמים עם תלת אופן ללקוחות בעיר עד שקיבלתי הזמנה לגיוס חובה לצבא הבלגי בינואר 1939.
האווירה לפני פרוץ המלחמה הייתה מתוחה. הפשיזם שלט ברוב ארצות אירופה, רדיפת היהודים הייתה בעיצומה. תקופת פלישת הנאצים לפולניה. באותה עת התקיימו בחירות לשלטון בבלגיה. הייתה חובה לבחור, או יותר נכון הייתה חובה לבוא לקלפי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתה לי זכות בחירה. ולפי מה שהתרחש מבחינה פוליטית לא הייתה לי שום ברירה אלא לבחור עבור המפלגה הקומוניסטית כמשקל נגד הפשיזם.
התחילו לזרום פליטים יהודים מגרמניה. הם רוכזו במחנות. האווירה הייתה מחושמלת, הקהילה עזרה להם, אבל לא הייתה אפשרות להמשיך את יציאתם מאירופה.
עם פלישת הגרמנים התחילה תקופת השואה וכל אחד עם סיפורו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה