פרק ח המשפחה באנטוורפן 1940-1945


תקופת שהותם של ההורים האח יוסף והאחיות רחל אוה ונעמי.

ביום ששי 10.5.40 בשעה 5 לפנות בוקר, התעוררה המשפחה מהתפוצצויות של פגזי תותחים. המלחמה פרצה, הגרמנים פלשו לבלגיה, צרפת והולנד.
אורזים מזוודות ויוצאים עם משאית לדרך לדרום בלגיה בגבול צרפת על שפת הים, מקום בשם LA PANME. לא יכלו להמשיך, היות והגרמנים כבשו את דנקירק ובזה נותר ונותק החלק ע"י הגרמנים. בלילות מצאו מחסה בכנסיה. ההפצצות לא פסקו.
כאשר בלגיה נכנעת ב- 28.5.40 כולם חזרו לאנטוורפן הכבושה בידי הגרמנים.

בשנת 1941 התחילו גזירות נירנברג, שרפו בתי כנסת ובתוכם 20 ספרי תורה. פרצו ובזזו בתי מסחר וחנויות יהודיות, תפסו יהלומנים והכריחו למסור להם יהלומים. מובן שהשמועה עברה מפה לאוזן, וכמה יהלומנים זרקו מפחד את הסחורה לאסלות. עוצר בית ליהודים היה מ- 7 בערב עד הבקר, חובת ענידת טלאי צהוב. מי שנתפס נשלח למחנה ריכוז על יד אנטוורפן BREEMDONCK, ומשם לא חזרו.


ההורים נתפסו ונשלחו ל"מלין" MALINNES, עיר בין אנטוורפן ובריסל הבירה. זה היה קסרטין בשם DOSSIN, מקום ריכוז ליהודה בלגיה לפני הובלתם בקרונות למחנה ההשמדה.

יום אחד ההורים שוחררו, ובמקומם הכניסו את שתי האחיות רחל ואוה.
מין החלפות. הן שהו במחנה 11 חודשים.
בזכות היותן נתינות בבלגיה התחשבו בהן לפי החוק. הן ראו איך משפחה, ידידים וחברים נשלחו במשלוחים ישר לפולין.

ההורים ואחותי נעמי הסתתרו בעלית גג ברחוב NERVIER, 29 אנטוורפן.
בקומה העליונה בתקרה היה מכסה לעלות מתחת לרעפים, והסולם הועלה.
לא עבר הרבה זמן והם נתפסו, והגיעו למחנה ב- MALINNES יחד עם אחותי נעמי. מובן שרחל ואוה היו המומות בראותן את ההורים נכנסים למחנה. האחיות שהיו ותיקות במחנה קיבלו עוז והצליחו לשכנע את מפקד המחנה שההורים ישארו במחנה ולא ישלחו, והצליחו!!
ההורים קבלו תעסוקה במחנה. אבא היתיר חבלים, אמא בתפירה ונעמי בהדבקת מעטפות. כולם, ההורים והאחיות שוחררו בתור נתינים בלגיים, וגרו בדירה בבריסל.
עברו כמה חדשים, ושוב נעצרו ההורים ונשלחו לבית אבות, ונעמי הצעירה למוסד. רחל ואוה אחרי שהות של לילה במרתף הגסטפו, קבלו מספר להשלח למחנות בגרמניה. המספר היה תלוי סביב צוארן. יומיים לפני המשלוח "טרנספורט" נשלחו האחיות לעבוד במוסדות ילדים. נס זה משום מה לא ברור. כנראה הודות לרחל שידעה לשכנע.

המלחמה עמדה להסתיים. וגם במוסדות לא היה בטוח. הגרמנים חפשו קורבנות להתנקם ונשקפה סכנה. המחתרת התחילה לפזר את הילדים מהמוסדות בין הנכרים וככה ניצלו.
ביום שחרור בריסל מצאתי להפתעתי הטובה את כולם בריאים ושלמים.

סיפור זה הוא יחיד במינו, ממש מקרה נדיר שמשפחה שלמה יצאה ללא פגע אבל עם הרבה סבל מציפורניי הרוצחים.

אין תגובות: