פרק א בית אבא 1914-1918



זיכרונות מפי אבי ז"ל מלפני מלחמת העולם הראשונה 1914-1918.
בשנת 1878 נולד אבא שרגא פייבל בן יוסף איזבוצקי בעיר אורלה ע"י ביאליסטוק. ברוסיה המצב הכלכלי שלהם בשנת 1900 היה בכי רע, דוחק, אי ביטחון. עזב את מקום מגוריו, והיגר לבלגיה. בשנת 1903 הגיע לעיר אנטורפן. קבל אותו בן דודו אברהם טולקובסקי. משפחת טולקובסקי הייתה משפחה מסועפת וממייסדי ענף היהלומים באנטורפן. חלק מהם עלו ארצה, שמואל טולקובסקי בן אברהם היה פרדסן, ואחד ממייסדי צי הסוחר בישראל- אז פלסטין, היה השגריר הראשון מישראל בשווצריה. הבן, דוד טולקובסקי היה מפקד חיל האויר בישראל.
אבא הגיע כרווק, והתחיל ללמוד חיתוך יהלומים אצל טולקובסקי. לא כל המהגרים התיישבו באנטורפן. חלק המשיך לארצות הברית, חלק לאנגליה והולנד.
השאיר אחריו ברוסיה הורים- איזבוצקי יוסף ואשתו רחל. היו להם 7 ילדים. 4 נשארו ונהרגו עם ההורים בשואה, ו-3 הגרו לבלגיה- ישראל. חנה ואבי שרגא פייבל.

אמא- נחה בת קלונמית דימנשטיין, יהודי נאה בעל זקן מפוצל, מסודר, למדן, הקרין הדרת פנים היה בעל תוקע בבית הכנסת "אייזמן" באנטורפן. היו לו שישה בנים - משה, מולי, אליעזר, דוד, לייבל, נח, ובת יחידה נחה- אמא שלי. הבנים כולם היו בענף היהלומים וגם אבא שלי.
לסבא דימנשטיין היו שני אחים. השם המקורי שהיה לשלושת האחים היה דירדק, בגלל צו גיוס לצבא הרוסי באותם ימים במלחמת רוסיה נגד יפן, ועל מנת להתחמק מהצבא שינו שניים מהם את שם המשפחה- אחד לדימנשטיין, והשני לדרשן אייזיק. (בשנת 1946 כשעליתי ארצה, זכיתי לראות את אייזיק דרשן בירושלים אז היה מעל גיל 80). האח דירדק היגר גם לאנטורפן שחלק מצאצאיו הם האחים יהודה וטוביה ליפשיץ בישראל.

שרגא פייבל איזבוצקי ונחה דימנשטיין נישאו במזל טוב בעיר אנטורפן. אבא היה יהודי נמוך קומה, ליטווק, דתי מאוד, הקפיד במצוות קלה כבחמורה ודרש את זה גם מילדיו. עדין נפש, ישר, אבל קשוח במה שנוגע בחינוך. ניהל בית פתוח, עם הכנסת אורחים, מגולח אך בעל זקנקן לבוש ארופאי.
אמא הייתה אישה יפה, גבוהה, אהבה את החיים, לבלות, לרקוד, שמרה על בית חם. לא היו לה חיים קלים. למרות ששת האחים שהיו בענף היהלומים חיו ההורים בדוחק, הייתה חייבת לדאוג תמיד לפרנסה, לא זכתה להרבה נחת. בגיל 67 נפטרה באנטוורפן. השאירה רק נכדה תינוקת מאחותי קפלושניק אווה וישראל.
בנים: אברהם, יוסף ודוד, ובנות: רחל, אביגיל-אוה, ונעמי.
אנטוורפן הייתה עיר יהלומים, שהייתה בידי היהודים. מרוסיה ופולניה הופיעו "משולחים" רובם רבנים, מגידים, שנשלחו מישיבות מיר, סלבודקה ועוד לאסוף כסף. משולחים אלה היו מתארחים אצלנו. ואבא היה מלווה אותם למשרדי היהלומנים.
אבא גם היה אחד מוותיקי תנועת המיזרחי, חבר וועדת הכשרות של הקהילה, גבאי בית הכנסת הגדול וממקבלי הרב עמיאל לכהונתו כרב העיר.


עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה יהודי אנטוורפן ברחו מפחד הצבא הגרמני. חלק עברו להולנד הקרובה שהייתה ניטרלית וחלק לאנגליה. ההורים עברו לאנגליה.
נולדה ילדה בשם שרה שנפטרה במגפה בלונדון, לאחר מכן נולדו תאומים אחד נפטר בגיל שלוש, השני - אברהם שנפטר בבאר שבע בשנת 1988, השאיר אישה ושני ילדים נטע וליאור בוטסון.
בשנת 1917 נולד עוד אח יוסף הנמצא בישראל.מלחמת העולם הראשונה הסתיימה וההורים חזרו לאנטוורפן

אין תגובות: