פרק ו הבריחה מאנטוורפן 1941


ההתייחסות של הגרמנים לאכלוסיה בבלגיה באותה תקופה הייתה לא רעה, עד כדי כך שעודדו את תושבי העיר שברחו לחזור לבתיהם מדרום צרפת, ושלחו אפילו משאיות להביא יהודים יהלומנים מ"קוניאק" ו "בורדו". עד מהרה התברר שנפלו במלכודת. לאחר שובם הסתדרו היהודים מחדש בבתיהם, התחילו כרגיל בעסקים ויום בהיר אחד המלכודת נסגרה והתחילה לבצע את חוקי נירנברג - מעצרים, רישומים, פתיחת כספות והחרמת כספים ויהלומים.
עם כל המצב הזה היו גם יהודים "מוסרים" - מלשינים - ששיתפו פעולה עם הגרמנים. בבריסל היה יהודי בשם ז'אק (JACK), שיחד עם הגסטפו הסתובב בעיר ותפס יהודים. גם באנטוורפן היה יהודי שהכרתי בשם בך (BACH), שמסר הרבה יהודים לנאצים. סופם היה כסופם של יתר היהודים.

בסוף שנת 1940 המצב החמיר, הוציאו כרזות גדולות לפי א - ב בו מוזמנים כל החיילים המשוחררים להתייצב לעבודה בגרמניה. כל כמה ימים אות אחרת. האות שלי I ניתנה לי אפשרות וזמן להתכונן לבריחה. לא היה קל ללא כסף, ולהשאיר הורים ושלוש אחיות מאחור במצב של אי וודאות. הקטע בין עזיבתי עד שחרורם של ההורים והאחיות והישארותם בחיים נודע לי מאחיותי.
יאמר כי בזכות אמא ז"ל נשארתי בחיים וניצלתי, כי היא הפצירה בי לעזוב ועודדה אותי לברוח וכך עשיתי.

התקשרתי עם מבריח יהודי, ובתשלום לקח אותי לדרך קודם לגבול בלגיה- צרפת, ולאחר מכן לגבול המפריד בין צרפת הכבושה וצרפת החופשית. היציאה הראשונה נכשלה. בפחד וחרטה חזרתי לבלגיה.
ב- 26.02.41 יצאתי שנית לדרך, בריסל- ליל ( צרפת), עברתי את נהר SOMME (סום) בלילה בסירה. באותו לילה העביר אותי המבריח היהודי למבריח גוי שלקח אותי דרך הגבול האחרון. הפחדים היו חזקים בכל תחנה ותחנה. בחורשות ובנהרות ובכל הדרך ערבו ושרצו הגרמנים.
ב- 03.03.41 הגעתי לעיר LIMOGE (לימוז') הנמצאת בחלק החופשי של צרפת. האכזריות של הצרפתים לא נפלה מזו של הגרמנים, הקימו מחנות וביניהם מחנה המוות VERNET (ורנה).

מ LIMOGE הגעתי למרסיל שם פגשתי את דודי דוד ומשפחתו גם הם פליטים בדרך לאצות הברית. גרתי אצלם, אבל עם האוכל היה לי קשה. לכל אחד שהיה לו אישור לגור במקום נתנו תלושי אוכל וחייתי בצורה בלתי לגלית. הייתי חייב להיזהר שלא יתפסו אותי. הזמן עבר בריצות בין המשרדים על מנת לקבל רשיון שהייה.
הארגון האמריקני בשם "היאס" דאג לפליטים יהודים בתמיכה כספית, וסידUר ניירות. התקשרתי עם חברי בני עקיבא שהיו כלואים במחנות, השתדלתי לעזור להם במשלוח חבילות. גם הביתה שלחתי וגם לאחי יוסף שהיה במחנה שבויים בריטים בגרמניה שנעצר בתור אזרח בריטי מיד עם כניסת הגרמנים לאנטוורפן.
הייתי צריך לדאוג לא להיתפס ולהשתדל לצאת ממרסיל כמה שיותר מהר. דודי לאון שלח לי ויזה כניסה לארצות הברית וברגע האחרון שינתה ארצות הברית את מדיניותה וביטלה את כל הויזות. לאור המצב שלח לי הדוד ויזה כניסה לקובה (CUBA).
אחר כך התחיל המרוץ להשיג דרכון, וזה לא היה פשוט. האדמה במרסיל בערה תחת רגלי והחלטתי לעזוב את המקום ולהצטרף להכשרה לא רחוק מהעיר LYON (ליאון) בו נמצאו כמה חברים מבני עקיבא אנטוורפן. שם המקום TALUYERS (טלוייה).
את ההכשרה הקים המל (שמו) מנהיג הצופים היהודים בצרפת. הגעתי למקום ב 15.8.41 ובתאריך ה 27.10.41 עזבתי את ההכשרה למרסיל שם היו מסמכים מוכנים כדי שאוכל לעזוב את צרפת.
תקופת שהותי בהכשרה נתנה לי הרבה. למדתי יחסי אנוש, חיי חברה שהיו על רמה, עבדנו בשדות, חרשנו עם שוורים. המצב בחווה היה פחות או יותר בטוח, הכיסוי כלפי חוץ היה טוב והיינו מוגנים. יצאתי פעם לכפר הסמוך להסדיר רישיון שהייה, בג'נדרמניה עשו לי קשיים ועצרו אותי, בנס שאינני זוכר יצאתי מציפורניהם וחזרתי להכשרה. מה שאני זוכר הוא שבחורף היה קור כלבים וסבלנו, ולפי התכנית היינו חייבים לצאת לסליחות בשעה 4 וחצי בבוקר בכפור וברוחות עזות.

במרסיל רציתי להשלים את כל הניירת והויזות הדרושים לצאת מצרפת. היציאה הייתה דרך ספרד לפורטוגל ומשם להפליג מעבר לים. לזה היו צריכים הרבה עצבים וזהירות. עם כל זה עוד הייתי במרסיל בלתי לגלי. קבלתי מהקונסול הבלגי תעודת מעבר בלגית, הוסבר לי שעם דרכון בלגי לאומי ספרד לא נותנת מעבר.
"HICEM" עזרה הרבה לזרז את יציאתי. לאחר השלמת כל המסמכים יצאתי לדרך, NIMES (נים), TOULOUSE (טולוז'), PAU (פו), LOURDE (לורדה). לנתי בעיירה PAU למחרת הגעתי לגבול הספרדי MADRID- SARAGOSA (מדריד- סרגוסה), הסתובבתי בעיר כל היום ונשמתי לרווחה שעזבתי את צרפת שם הייתי עלול להתפס.
בערב יצאתי לפורטוגל, בעיר הבירה) LISBONE ליסבון) שהיתי שישה ימים. עיר יפה, ביקרתי בבית כנסת פורטוגזי עתיק ויפה ROSIO (רוסיאו), ככר מרכזית יפה, AV.LIBETRTAD . קשה לי להיזכר. דבר אחד היה ידוע שבאירופה הורע המצב כלפי היהודים בכל ארצות אירופה הכבושה בידי הנאצים. על משרפות עוד לא שמעו. הצלחתי עוד לשלוח חבילות להורי באנטוורפן, ולאחי יוסף שהיה במחנה בגרמניה. מיום 24.2.41 עד 3.9.44 יום שחרור בלגיה לא ידעתי מאומה על גורל בני הבית באנטוורפן.

אין תגובות: